פסק-דין בתיק ת"א 3177/01

האם יש לקיים הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 14.6.76? זוהי השאלה המרכזית המצריכה תשובה בתביעה לביטול ההסכם, ותביעה שכנגד לקיומו, בתיק זה שלפני.

ראשיתו של הליך זה בבית משפט השלום בירושלים, אולם לאור מהות הסעד המבוקש, התבקש בית המשפט השלום להעבירו לבית המשפט המחוזי, וכך נעשה.

המסכת העובדתית

1.         התובעת הינה בתו של ראובן כץ, ז"ל (להלן: "המנוח"), שהיה בעלים של נכס הידוע כחלקה 6/1 בגוש 30012 ברח' דור ודורשיו 10 בירושלים (להלן: "הנכס" או "החלקה"). בבנין שתי יחידות דיור, האחת של המנוח והשניה של שכן בשם גרסי.

הנתבעת היתה חברה בע"מ אשר עסקה בייזום ובניה. ביום 29.6.71 חתמו המנוח והנתבעת על זכרון דברים בקשר עם הנכס (נספח א' לכתב התביעה שכנגד). משנתגלו חילוקי דעות בין הצדדים, הגישה הנתבעת תביעה בבית המשפט בירושלים נגד המנוח לפינוי הנכס. ביום 14.6.76  הגיעו  הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן "ההסדר").

עיקרו של ההסדר הינו תשלום למנוח של 62,500 ש"ח  ב - 4 תשלומים, וקבלת דירה חלופית  בבנין שיבנה ע"י הנתבעת בחלקה הנדונה. המנוח היה אמור לרשום הנכס על שם הנתבעת עד 20.8.76 או בהקדם האפשרי לאחר מכן. הנתבעת היתה אמורה להשיג רשיון בניה מיד, ולהתחיל לבנות תוך 30 יום מיום קבלת הרשיון ופינוי הנכס ע"י המנוח. המנוח נפטר ב - 1980, כשהוא משאיר אחריו צוואה, שקוימה ביום 14.3.82, חרף התנגדות התובעת, בטענה כי אביה המנוח מכר לה את הדירה ללא תמורה, וכן כי ניתן לה יפוי כח בלתי חוזר.

ביום 30.1.78 נרשמה הערת אזהרה לזכות הנתבעת בגין הסכם הפשרה על החלקה הנדונה. ביום 27.9.78 נרשמה הערת אזהרה על הנכס לזכות התובעת בגין יפוי כח בלתי חוזר, שנחתם ע"י המנוח ביום 13.8.78.

גירסת התובעת  - הנתבעת שכנגד (להלן: התובעת)

2.         חרף שחלפו למעלה מ - 24 שנים עד להגשת התביעה לא פעלה הנתבעת לקיום ההסדר, זנחה אותו במעשה ו/או  במחדל, ודינו להתבטל מאליו. לחילופין, טוענת התובעת כי ההסדר סוכל, הוא בלתי ניתן לביצוע כיום, בין היתר, מן הטעם שהבעלים של  יחידה 6/2 בבנין לא הגיע לידי הסכם עם הנתבעת, והואיל ומדובר בבית משותף, לא ניתן להרוס ולבנות רק את יחידה 6/1 נשוא ההליך. כן לא עשתה הנתבעת דבר להציע דיור חלופי. לאור חלוף הזמן תנאי השוק השתנו באופן מהותי שלא מאפשר ביצוע ההסכם.

הנתבעת נמחקה על ידי רשם החברות מפנקסיו הואיל ולא שולמו אגרות שנתיות במשך כמה שנים, וביום 25.4.82 בוצעה המחיקה, מאז הנתבעת אינה פעילה, ואינה חברה בע"מ כלל. לפיכך, עותרת התובעת להורות על ביטול ההסדר ומחיקת הערת האזהרה שלזכות הנתבעת.

גרסת הנתבעת - התובעת שכנגד (להלן: הנתבעת)

3.         התביעה שכנגד הוגשה נגד עזבון המנוח ראובן כץ ז"ל ונגד התובעת. הנתבעת טוענת ראשית כי אין יריבות בינה לבין התובעת, באשר ההסכם נחתם עם אבי התובעת והלה נפטר כאמור, צוואתו קוימה ולפיה ישנם ארבעה נהנים כאשר חלקה של התובעת בנכס מגיע כדי 25% בלבד.

התובעת מושתקת מלטעון טענותיה שבכתב התביעה, באשר כבר הגישה הליך קודם (המ' 1824/80) ועתרה לאותם סעדים, וכן כי לא התקיימו התנאים לביטול ההסדר ואף לא נשלחה הודעת ביטול כדין.

כן נטען כי התביעה הינה קנטרנית וטרדנית, באשר התביעה מתעלמת מקיומה של הערת האזהרה, ומכך שחלק מן התמורה שולם.

בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת שהמנוח לא קיים את התחייבויותיו על פי ההסדר בכך שלא רשם את הזכויות בנכס על שם הנתבעת, ובכך הפר אותו הפרה יסודית.  לטענתה בשל אי הרישום לא יכולה היתה לבקש רשיון בניה.

הנתבעת מוסיפה כי בדעתה לקיים את ההתחייבות המוטלת עליה בד בבד עם התחייבות התובעת.  לאור טענותיה עותרת היא לאכיפת ההסדר וכן לחייב את העזבון להעביר הזכויות בנכס על שמה, ולעשות כל פעולה הנחוצה לשם כך.

חומר הראיות

4.         מטעם התביעה העידה התובעת, וכן הוגשו מטעמה חוות דעת המהנדס אנטולי בורושינסקי, הוגש נסח הרישום של הנכס וכן דפי מידע מטעם רשם החברות לגבי מחיקת הנתבעת מספריו. כן הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם מר מנחם גרשוני לגבי יעוד הנכס הכלול בתכנית מאושרת 2878 באזור מגורים 1. מטעם הנתבעת העידו מר אלכס סלומון, מר אליהו מזרחי, עו"ד דן אבי יצחק, ועו"ד נ' מאמו. הוגשה חוות דעת האדריכל יהודה היניג, וחוות דעת המהנדס קדרון. בשלב מאוחר יותר התבקש בית המשפט להורות על צירוף יתר יורשי המנוח, בקשה שנדחתה לאור השלב בו התבקשה. עם סיום הבאת הראיות על ידי הצדדים כמתואר לעיל, הוסיפה הנתבעת וביקשה להעיד את יורשי המנוח. לבקשה זו נעתרתי. אולם לדיון בו הוזמנו היורשים ועו"ד שטיפל בקבלת צו קיום הצוואה, התייצבו עו"ד אריאלי, ונכדו של המנוח יניב אברהם כץ בלבד.  בסופו של יום, ויתרה הנתבעת על זימון נוסף של שתי היורשות, אחיותיה של התובעת, שלא הגיעו חרף הזמנתן כדין.

דיון